על סמגרלו
סמגרלו, או מינגרליה, היא מערב גאורגיה במיטבה הייחודי. האזור משתרע ברצועה שבין שפלת קולכיס שלחוף הים השחור לבין מרגלות הקווקז הגדול, שם הלחות הסובטרופית מפנה את מקומה לאוויר ההרים. בירתו היא זוגדידי, עיר של כשבעים אלף תושבים, במרחק של כשלוש מאות ושלושים קילומטרים מטביליסי. זמו סוואנטי (סוואנטי עילית) מצורפת מבחינה מנהלית לסמגרלו, והדרך היחידה אל כפרי המגדלים של מסטיה עוברת דרך זוגדידי.
המגרלים הם אחד העמים הקרטווליים, והם מדברים בשפה משלהם, שהשכנים הגאורגים בדרך כלל אינם מבינים, אף ששתי השפות שייכות לאותה משפחה. השפה המגרלית חיה ונושמת בחיי היומיום, בשוק ובמשפחה – זה לא ניב אלא שפה של ממש עם מסורת כתובה. המגרלים גאים בייחודם: בהיסטוריה משלהם, במטבח משלהם ובנסיכי בית דדיאני, ששלטו במינגרליה כמדינה עצמאית במשך מאות שנים. אוכלוסיית האזור כולו מונה כשלוש מאות אלף איש.
המטבח המגרלי הוא החריף ביותר בגאורגיה, ואין בכך שום הגזמה. לאג'יקה המקומית אין שום קשר לרסק עגבניות מצנצנת: היא מוכנה בעבודת יד מפלפלים אדומים טריים או מיובשים, שום, כוסברה, חילבה ואגוזי מלך, והכול נטחן על אבן. התוצאה היא ממרח חריף בצבע אדום כהה שנכנס כמעט לכל מנה. גבז'ליה – גליל של גבינה אימרתית צעירה במילוי נענע ושמנת – היא אחת הגבינות העדינות ביותר בגאורגיה. אלרג'י היא דייסת תירס שבמהלך הבישול מערבבים לתוכה כל כך הרבה סולגוני, עד שהיא נמתחת כמו גומי מומס. החצ'פורי המגרלי שונה מהאימרתי בכך שהגבינה לא רק בתוך הבצק, אלא מפוזרת גם מעליו לפני ההגשה.
בארמון דדיאני בזוגדידי שמורה אחת משלוש מסכות המוות של נפוליאון בונפרטה – פריט שהגיע למינגרליה בזכות נישואיה של סלומה דדיאני לנכדו של המרשל מירא. היערות הסובטרופיים של סמגרלו הם חלק מהפארק הלאומי קולכיס, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. המים בצבע האזמרגד של קניון מרטווילי מושכים מדי שנה מבקרים מכל רחבי גאורגיה. ומזוגדידי הדרך ממשיכה דרך ערוץ אנגורי אל סוואנטי – דרך ההרים המרשימה ביותר בקווקז.
7 האתרים המובילים בסמגרלו
1. ארמון דדיאני – זוגדידי
ארמון שליטי מינגרליה, שנבנה במאה התשע־עשרה בסגנון ניאו־גותי, הוא כיום אחד המוזיאונים האזוריים הטובים בגאורגיה. המוצג המרכזי הוא מסכת המוות של נפוליאון בונפרטה: אחת משלוש המסכות האותנטיות היחידות בעולם, והיא הגיעה לכאן לאחר שסלומה דדיאני נישאה לאשיל מירא, נכדו של המרשל ז'ואשים מירא. באולמות הארמון מוצגים כתבי יד מימי הביניים, כלי נשק גאורגיים, תכשיטים וכלי פולחן כנסייתיים מתקופת בית דדיאני. הכניסה למוזיאון עולה חמישה־עשר לארי. הגן הבוטני של הארמון שווה שעה בפני עצמו: מגנוליות בנות מאה, סקוויות, חורשות במבוק ועצים סובטרופיים נדירים שנשארים ירוקים כל החורף. הגן ניטע באמצע המאה התשע־עשרה בהשראת הפארקים האירופיים.
2. קניון מרטווילי
ערוץ נהר אבשה, עם מים בגוון אזמרגד כמעט בלתי אפשרי – אולי המקום המצולם ביותר בגאורגיה. לקניון שני חלקים: התחתון, שבו שטים בסירות עץ בין צוקים זקופים בגובה של עד שלושים מטרים, והעליון, שביל הליכה לאורך מפלים שהרסס שלהם עלול להרטיב אתכם היטב. בסלעי הגיר של הקניון גילו פלאונטולוגים עקבות דינוזאורים. רשמית מרטווילי שוכנת על הגבול המנהלי בין סמגרלו לאימרתי, אבל מבחינה היסטורית היא הייתה חלק ממינגרליה, ורוב הסיורים לכאן יוצאים מזוגדידי. הזמן הטוב ביותר לביקור הוא אפריל-יוני, כשהפשרת השלגים מזינה את המפלים והמים צבעוניים במיוחד.
3. נוקלקבי – מבצר קולכי
עיר מבוצרת עתיקה על גדת נהר טכורי – אחד האתרים הארכאולוגיים הפחות מתוירים והאווירתיים ביותר בגאורגיה. במקורות העתיקים היא מוכרת בשם ארכאופוליס. לפי האגדה, דווקא בשפך הריוני, שאליו נשפך הטכורי, חיפשו הארגונאוטים את גיזת הזהב – ונוקלקבי טוענת שהיא אותה בירה קולכית מהמיתוס. בחפירות נחשפה שכבה תרבותית רציפה מתקופת הברונזה ועד ראשית ימי הביניים: יסודות ארמון מלכי קולכיס, מרחצאות רומיים, בזיליקות בסגנון ביזנטי ומגדלים גאורגיים. הכניסה עולה שלושה לארי וכמעט אין תיירים – אפשר לשוטט בשקט בין אבנים בנות אלפיים שנה.
4. קניון אוקאצה
קניון נהר אוקאצה עם מסלול תלוי מעל התהום – אטרקציה יפהפייה וגם קצת מפחידה. מסלול הפלדה באורך שמונה מאות מטרים מעוגן ישירות בצוק מעל נפילה של שבעים מטרים: אתם הולכים ממש מעל הנהר הטורקיז. מבחינה טכנית הקניון נמצא באימרתי, אבל רוב הסיורים מזוגדידי משלבים אותו עם מרטווילי ביום אחד. הכניסה עולה עשרה לארי. בקרבת מקום נמצא גשר הסלע הטבעי קינצ'חה בגובה ארבעים מטרים, שהמים חצבו באבן הגיר.
5. אגם טובברצ'חילי – אגם הכסף
אגם הררי גבוה בגובה 2650 מטר, שזכה לכינוי "הכסוף" בזכות הגוון האפור-חלבי של מימיו העשירים במינרלים. זהו אחד המקומות הקשים ביותר להגעה והיפים ביותר בסמגרלו: מגיעים אליו רק ברגל, והמסלול נמשך יומיים עד שלושה לכל כיוון מהכפר מוחורי. השביל חוצה כרי מרעה אלפיניים, עובר לצד צוקים ומעברי הרים ונפתח לנופים של רכסי הקווקז הגדול. סביב האגם שוררים שקט מוחלט ואוויר צלול, ואין קליטה סלולרית. המסלול מתאים רק למטיילים בכושר גופני טוב ועם ציוד מלא. חלון הגישה: יולי-אוגוסט.
6. סכר אינגורי והדרך לסוואנטי
תחנת הכוח ההידרואלקטרית אינגורי היא הגדולה בגאורגיה, והסכר שלה הוא מסכרי הקשת הגבוהים בעולם: מאתיים שבעים ואחד מטרים. הסכר חוסם את נהר האינגורי בערוץ צר ויוצר מאגר מים כחול. הדרך מזוגדידי למסטיה עוברת ליד הסכר: שלוש עד ארבע שעות על כביש סלול לאורך האינגורי, דרך מנהרה ועל פני המגדלים הסוואניים הראשונים. כאן מתחילה תחושת סוואנטי: הנוף משתנה במהירות, העמק נעשה צר והמדרונות הופכים אנכיים.
7. אנקליה – עיר נופש על הים השחור
אנקליה היא עיר נופש חופית צעירה לחוף הים השחור, על הגבול בין סמגרלו לאבחזיה. טיילת ארוכה עם בתי קפה, חוף חלוקים טוב, מים נקיים ובלי הצפיפות האופיינית לבאטומי. השקיעה מעל הים נשקפת כאן בלי שום הפרעה. קל לשלב את אנקליה במסלול מזוגדידי – עשרים דקות נסיעה. בסמוך נמצא הפארק הלאומי קולכיס, עם שייט בסירות בין יערות ביצה רליקטיים.
מתי לנסוע ומה לקחת
העונה המומלצת: מאי-יוני וספטמבר-אוקטובר. האקלים בסמגרלו סובטרופי: הקיץ חם ולח (+34-36°C ולחות גבוהה), והחורף מתון (+5-10°C) אך מעונן וגשום. באביב פורחות המגנוליות בגן הבוטני והמפלים במרטווילי זורמים במלוא עוזם. בסתיו מתקרר ומזג האוויר צלול. הטרק לטובווארצ'חילי אפשרי רק ביולי-אוגוסט, כשהמעברים פנויים משלג.
מה להביא: בגדים קלים ומעיל גשם (הלחות גבוהה גם בלי גשם), נעליים סגורות לקניון ולמבצר, כיסוי ראש לביקור בארמון. בקניון מרטווילי תירטבו מהרסס, אז קחו בגדים להחלפה. מזומן בלארי: בזוגדידי יש כספומטים, אבל בדרך לנוקלקבי ובכפרים הקטנים אי אפשר לשלם בכרטיס.
אוכל מגרלי במקור: קפצו לשוק המרכזי של זוגדידי לאג'יקה טרייה, סולגוני מעושן ומלח סוואני. בעיר יש כמה מסעדות טובות עם תפריט מגרלי – בקשו גבז'ליה ואלרג'י; אם הם לא בתפריט, הגעתם למקום הלא נכון.
קניון מרטווילי
סוואנטי
זוגדידי
גוריה
אימרתי
אג'ריה
